<h1>מחזור ויטרי סימנים כ"ז—כ"ט</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ובתר דמסיים צלותיה איבעי ליה למימר ווידוי אינמי מידי דבעי רשותא בידיה. והכי תקנו למימר בתר צלותיה אבינו מלכינו אלקינו יחיד שמך בעולמיך. אלקי נצור לשוני. אלקי עד שלא נוצרתי עד יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי. כר' יוחנן ואף דוד אמרן אלא לאחר י"ח מזמורים כדאמרינן בברכות: וצריך לפסוע ג' פסיעות לאחריו ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן כאילו לא נתפלל. ונותן שלום בתחילה לשמאלו שהוא ימינו של הק' שנ' (דברים לג) מימינו אש דת למו: ואמרי' משמיה דרב מרדכי מקום שכלו ג' פסיעות שם צריך ליתן שלום. ואינו צריך לחזור למקום שהתפלל וליתן שלום ואם חזר למה הוא דומה לתלמיד הנפטר מרבו והולך לו. ולא הלך אלא עמד בקרוב הימנו. ודומה לכלב ששב אל קיאו: וכי פסע שלש פסיעות נפיל על אפוה ומצלו אצלויי.
